חובבות רדיו בתקופת קום המדינה:כתב העת טכניקה ומדע לנוער

To my English-reading audience: This page is about a Hebrew-language technical magazine that was published in 1947-1948. As the magazine was in Hebrew, I wrote the article about it in Hebrew too. The cover images in the article link to scans of pages that focus on radio topics, and some of them contain interesting schematics that are readable even if you do not read Hebrew.

לאבא שלי היו 12 גליונות של כתב עת בשם “טכניקה ומדע לנוער”, שיצא לאור בתל-אביב בין קיץ 1947 לקיץ 1948. למעשה היו לו שני עותקים של רוב הגליונות. אני חושב שסט אחד של חוברות הוא קנה כאשר יצאו לאור (הוא היה אז בן 11 וחצי עד 12 וחצי) ואת הסט השני הוא קיבל כרוך כמתנת בר מצווה. כתב העת התמקד בתחביבים שונים: רדיו, תעופה וטיסנאות, גידול יונים, ועוד. כילד, הייתי מעיין שעות בחוברות האלו, וגם בניתי על פי ההוראות שבהן כמה דברים. כבר אז החוברות היו משומשות מאוד; כנראה שגם אבא עיין בהן שעות (ואולי גם אחותו).

עיינתי שוב בחוברות המתפוררות, נראה היה לי שהן עדיין עשויות לעניין רבים, והחלטתי לסרוק חלקים מהן. הגליונות מאירים היבטים מסויימים של החיים בתל-אביב בשנות הארבעים של המאה הקודמת, בעיקר היבטים של חיי נערים אז. הם גם משקפים באופן מעניין את המעבר משלטון המנדט הבריטי לשלטון מדינת ישראל. המעבר הזה משתקף באופן מעניין במיוחד בנושאי הרדיו והאלקטרוניקה, שהם הנושאים היחידים כמעט שסרקתי, כיון שלשם שידור רדיו נדרש רשיון ממשלתי. גם חלק מהאנשים שערכו וכתבו את כתב העת הם אנשים מעניינים ורבי פעלים.

כאמור, החלקים שסרקתי הם החלקים שדנים בנושאי רדיו ואלקטרוניקה. זה כולל בעיקר את המדור “רדיו”, חלק מהמדור “נתיב החובבים” שתיאר התארגנויות של תחביבים שונים, וחלק מהמכתבים למערכת. תמונות הכריכות בדף הזה הן גם קישוריות לקבצי PDF שמכילים את הסריקות של החלקים הרלוונטיים של אותו גליון.

החוברת הראשונה הופיעה באלול תש”ז (אוגוסט 1947). מהחוברת הזו סרקתי גם את דבר העורך בעמוד הראשון, שמלמד על השאיפות של כתב העת הזה, גם את פרטי המערכת שהופיעו בעמוד הטקסט האחרון, וגם את שלושת עמודי הפרסומות, בעמודים הפנימיים של הכריכה ועל הכריכה האחורית. מהפרטים בגליון הזה אנו למדים שכתב העת יצא בהוצאת “טכניקה ומדע” שהוציאה כתב עת למבוגרים בשם זה וכמה ספרים. העורך האחראי היה צבי נדב (שמו המקורי היה נתן דוד ברגמן), מהנדס אוירונאוטיקה שהיה העורך של “טכניקה ומדע”. המערכת היתה מורכבת מנדב, משה רוזנטל, ושלמה ירקוני. בהמשך יסתבר שירקוני היה העורך בפועל.

במדור הרדיו בגליון הראשון תואר משדר זעיר עם שפופרת אחת שיכול היה לשדר מוסיקה מפטיפון או מיקרופון למרחק של כמה עשרות מטרים. המשדר הוזן על ידי שתי סוללות, סוללה של 1.5 וולט שסיפקה מתח חימום לשפופרת וסוללה של 45 וולט שסיפקה מתח אנודי. על המאמר חתום המהנדס י. דיויס (יחזקאל/ג’ק דיויס, לימים 4X4CZ, שהיה בתקופות מסויימות נשיא ויו”ר אגודת חובבי הרדיו בישראל).

פרסומות של שתי חנויות שונות בגליון (“אומגה” ו-“גבעון”) מכריזות שאפשר לרכוש אצלן את כל הרכיבים לבניית המשדר הזה. הוראות הבניה הללו לא היו בדיוק קיט, אבל בהנתן חנויות שבהן אפשר היה לקנות את כל הרכיבים, הן היו בהחלט ברות ביצוע. פרסומות דומות הופיעו בכל הגליונות הבאים.

במדור “בנתיב החובבים” באותו גליון אנו למדים על מצב חובבות הרדיו בישראל באותו זמן. אגודת חובבי הרדיו בארץ ישראל (באנגלית ראשי התיבות הן PRAS, כנראה Palestinian Radio Amateur Society) נוסדה ב-1938 בירושלים על ידי ראובן סוקולובסקי, שעוד נפגוש בו בהמשך, ולפני מלחמת העולם השניה היו פעילים בה יהודים, ערבים, ואנגלים. כתובת האגודה, מונטיפיורי 18 בתל-אביב, היתה הכתובת של יחזקאל דיויס, וסביר שהוא העביר את המידע. הטכסט מסביר שבזמן הכתיבה, ממשלת המנדט אינה מעניקה רשיונות שידור לחובבים, ולכן הם מסתפקים בהאזנה בלבד. חובבי רדיו בריטיים שידרו ברשיון מפלשתינה לפני קום המדינה תוך שימוש בתחילית ZC6, גם לפני מלחמת העולם השניה וגם לאחריה. אבל הבריטים לא העניקו רשיונות שידור למקומיים שאינם בריטים.

בגליון השני, אפרים ביגון פרסם תוכנית לבניית מקלט רדיו פשוט עם שפופרת אחת, אותה שפופרת שדיויס השתמש בה בגליון הראשון לשידור. ביגון ציין שהוא בנה את המקלט בעצמו וקלט בו תחנות שונות, כולל “קול ירושלים” ותחנות מחוץ לארץ. על כריכת הגליון מצוייר נער מאזין באמצעות אותו מקלט של שפופרת אחת לתחנת “קול ירושלים”, תחנת השידור הציבורית בעברית בתקופת המנדט.

גם בביגון, שהיה אז בערך בן 15, ניתקל שוב בהמשך העלילה, אם כי לא באופן גלוי. בבגרותו, אפרים (פרויקה) ביגון היה בין היתר ראש אגף הטכנולוגיה של השב”כ, זכה בפרס ביטחון ישראל, והקים את חברת “ביפר”. הוא גם היה חובב רדיו ואות הקריאה שלו היה 4X4AF.

המדור “נתיב החובבים” בגליון השני מכיל עוד קצת מידע על תקשורת חובבים, אבל אין בו מידע נוסף על חובבי רדיו בישראל.

בגליון השלישי עמי ארבר (לימים 4X4AN) פרסם הוראות לבניית מקלט גביש, מעגל פשוט הרבה יותר מהמעגלים בשני הגליונות הראשונים. ב-“נתיב החובבים” יש עדיין תלונות על כך שהממשלה אינה מעניקה רשיונות שידור, אבל יש גם סיפור על חובב רדיו קנדי שמשרת בצבא הבריטי ושמשדר ממחנה צבאי ליד חיפה. כלומר באותו זמן ממשלת המנדט התירה שידור חובבים, אבל לא למקומיים; אכן, גם בכרטיסי קשר ישנים מפלשתינה (וגם כאן) אנו מוצאים כרטיסים של חובבים בריטיים ושל תחנות חובבים בבסיסי צבא החל מ-1947 (וכן מלפני מלחמת העולם; בזמן המלחמה רוב שידורי החובבים נדמו).

הקורא ישראל אפשטיין (לימים 4X4AK) מספר שהוא בנה את המקלט מהגליון השני ושהוא עובד היטב. זו תבנית שחוזרת על עצמה בהמשך; כמעט בכל גליון היו מכתבי קוראים שסיפרו שבנו מכשירים וחפצים על פי הוראות בכתב העת, גם מכשירי רדיו וגם מכשירים וחפצים אחרים.

גם בגליון הרביעי (נובמבר 1947) אנו למדים על קשרים שקיימו חובבי רדיו בישראל עם חובבים בחו”ל. המידע מבוסס על קליטת הקשרים הללו על ידי אחרים, ולא על ידי דיווח של החובבים המשדרים, כך שכנראה שאולי שוב הכוונה לחובבים בריטים שהיו מוצבים כאן. במדור הרדיו מסביר י. דיויס כיצד לבנות אנטנה למקלט ביתי ואנטנת דיפול לשידור.

נושאי הרדיו בגליון החמישי הצטמצמו למדור הרדיו. בגליון החמישי אבינועם פילוסוף מסביר כיצד לבנות מיקרופון מחומרים ביתיים, שהעיקרי שבהם הוא פירורים מגורדים של חוד עיפרון. כיום, כאשר אנו מוצפים במכשירים אלקטרוניים משוכללים וזולים, קשה קצת לדמיין עולם שבו מיקרופון הוא רכיב יקר כל כך שכדאי לייצר אותו באמצעים ביתיים, אבל זה היה המצב בתל-אביב לפני 65 שנה.

בגליון השישי מינואר 1948 אחנו מוצאים הוראות בניה למקלט ועוד הפתעה דרמטית. במדור הרדיו אליהו צינקין מראה כיצד לבנות מקלט פשוט מאוד תוך שימוש בשפופרת אחת. המקלט הוא וריאציה על מקלט הגביש, והשפופרת מופעלת בו ללא מתח אנודי, כמיישר זרם. כמו מקלט הגביש, המקלט אינו מגביר כלל, ולכן הוא יכול לקלוט רק תחנות חזקות, אבל מצד שני הוא אינו דורש סוללה של מתח גבוה, רק סוללה של 1.5 וולט לחימום השפופרת.

ההפתעה בגליון מופיעה במדור המכתבים למערכת. שני קוראים, יוסף חביב ואהוביה גינזבורג, מדווחים שקלטו תחנה בעברית בשם “קול הירח” ששידרה מוסיקה מתקליטים. שני הדיווחים מעניינים. הדיווח של חביב מעניין בגלל התאריך שבו הוא קלט את התחנה, 29 בנובמבר, יום החלטת האו”ם על סיום המנדט הבריטי ועל חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית. הדיווח של גינזבורג הוא מסוף דצמבר, והוא מדווח על קליטת התחנה כמה פעמים. הדיווח שלו כלל פרט משעשע: השידור לא היה לגמרי חד כיווני, כמו שידורי רדיו רגילים לציבור הרחב. גינזבורג שמע תחנה אחרת קוראת ל-“קול הירח” בין השירים, ובסופו של דבר התפתח דו-שיח בין שתי התחנות. התחנה השניה הזדהתה כתחנה מספר 160 ועל פי גינזבורג, קראה לקריין של קול הירח “ספינד ג’ויס”. זה היה שיבוש קל, כפי שנראה בהמשך; כנראה שגינזבורג לא שמע כל כך טוב מה אמרו.

בסוף מכתבו, גינזבורג שואל שתי שאלות שהתמימות שמשתקפת מהן נוגעת ללב. האם יתכן שקול הירח אכן משדרת מגובה 9000 מטר מעל פני הירח, כפי שטוען הקריין? האם סוף סוף מתירה הממשלה לחובבי הרדיו לשדר? המערכת ענתה לו שהשידורים אינם מהירח, אלא ככל הנראה מתל-אביב. התשובה לשאלה השניה מסבירה את הרקע להתחלת הפעילות של התחנה הפיראטית הזו: “כנראה שלחובבי הרדיו שלנו אין סבלנות, ובשבילם המדינה העברית כבר שרירה וקיימת”. החל מה-29 בנובמבר השלטון הבריטי היה שלטון זמני, ואי-כיבוד הוראות השלטון הפך כנראה לנפוץ ולקביל מבחינה חברתית. איני יודע האם קול הירח התחילה לשדר בדיוק ב-29 בנובמבר או קצת קודם, אבל אני סבור שהיא התחילה לשדר בסביבות אותו תאריך ומהסיבה שציינתי.

בגליון השביעי, מפברואר, אנו רואים שני שינויים, הראשון על השער. במקום האיורים שתיארו תחביבים שונים שעיטרו את שערי הגליונות הקודמים מופיעות שתי תמונות של משוריינים, “המשוריינים שלנו”. הלחימה החלה, משוריינים מאפשרים נסיעה תחת אש, והדבר מתבטא גם בכתב עת שמיועד לנוער. כלי נשק יופיעו גם על חלק מהשערים הבאים, ומדור על כלי נשק יופיע כמעט בכל גליון.

השינוי השני הוא במדור הרדיו, שבפעם הראשונה מופיע בו מעגל שמופעל על ידי רשת החשמל, זרם חילופין של 220 וולט. המעגל הוא ספק כח למכשירים מבוססי שפופרות, והוא מספק מתח חימום של 6.3 וולט (רוב השפופרות פעלו על מתח חימום זה) ומתחים גבוהים של 300, 150, ו-45 וולט. המעגל הזה קצת משונה, בהינתן המעגלים שהופיעו בגליונות הקודמים. המחבר, אליהו צינקין, אמנם מסביר שהפעלת מקלטים בעזרת ספק כזה חוסכת את הצורך לרכוש סוללות, אבל הספק אינו מתאים לאף אחד מהמקלטים שהופיעו בגליונות הקודמים, כי כולם דורשים מתח חימום של 1.5 וולט, לא של 6.3 וולט. המוזרות הזו תיפתר בגליון הבא, שבו יוצג מעגל שמופעל על ידי ספק הכח הזה.

הגליון השמיני, שיצא בסביבות א’ ניסן תש”ח (כלומר יותר מחודש לפני קום המדינה), הוא אולי הגליון המעניין ביותר. פרוייקט הבניה במדור הרדיו, שוב מאת יחזקאל דיויס, הוא משדר של שפופרת אחת בהספק של כ-10 וואט. השפופרת, 6V6, היתה שפופרת נפוצה: היא היתה מיועדת לשמש כמגבר הספק לאודיו, ולכן היתה נפוצה במקלטי רדיו, אבל אפשר היה להשתמש בה גם למשדרים בהספקים נמוכים (כמה עשרות שנים יותר מאוחר בניתי בעצמי משדר עם 6V6 שהוצאתי ממקלט רדיו מאותה תקופה). המשדר הזה פשוט מאוד, קרוב למשדר הפשוט ביותר שניתן לבנות. השפופרת משמשת בו כמתנד שפועל בהספק גבוה. זה לא רעיון כל כך מוצלח מבחינת יציבות התדר, אבל מוצלח מאוד מבחינת חסכון ברכיבים. כדי להפעיל את המשדר, דרוש ספק הכח מהחוברת הקודמת. אני חושב שזה מסביר מדוע ספק הכח נכלל בחוברת ההיא, והסיבה לא הייתה שהספק חוסך סוללות למקלטים, כפי שצינקין טען במאמר. מקלטים אפשר להפעיל על סוללות, אבל משדר שפועל על סוללות לא יכול היה לייצר הספק משמעותי. העורכים רצו לפרסם משדר, אבל בשביל משדר סביר נדרש ספק כח, ולכן כנראה פורסם אותו מאמר.

במדור “מכתבים למערכת”, תחנת קול הירח יוצאת מהארון, אבל רשמית שומרת על אנונימיות. התחנה שלחה למערכת מכתב, ובו היא בעיקר מבקשת מהמערכת לשמש כצינור להעברת בקשות להשמעת שירים. אנשי התחנה גם מפרסמים אותה, כמובן, ומציינים שהיא משדרת כל שבת בגלים קצרים, בדיוק באותם תדרים שעבורם מיועד המשדר ממדור הרדיו (כנראה לא צירוף מקרים). אנשי התחנה גם מציינים שהם מינו נציגים בכל בתי הספר כדי שגם אלו יעבירו אליהם בקשות להשמעת שירים. ולבסוף: תמונה! בתמונה רואים שדר עם אוזניות, מולו מיקרופון, פטיפון, ומשדר פשוט. נדמה לי שרואים שפופרת או שתיים מציצות מאחורי הפנל, אבל איכות התמונה לא כל כך טובה, כך שאולי אני טועה. הכיתוב מתחת לתמונה מציין שהשדר הוא “ספייק ג’ונס”; הכינוי “ספינד ג’ויס” שגינזבורג שמע מסתבר כשיבוש קל.

המדור “נתיב החובבים” מתפוצץ מרוב דיווחים על תחנות פיראטיות, וגם על תחנות עם אותות קריאה מסודרים; הליגאליות שלהן לא כל כך ברורה. פרט לקול הירח, משדרות גם “קול מרים”, “קול העלומים”, “קול המאדים”, וגם תחנות מספר 1 (יוסף), 2 (דן, שמתקשר לפעמים עם קול הירח), 3 (יורם, שנשמע מתקשר עם ZC6AE), ו-4 (מרדכי). התחנות עם אותות הקריאה שניתנים “על פי התקנות הבין־לאומיות” הן ZC6AO , ZC6AL, ZC6AM, ZC6AE, ZC6AA. במדור מסופר שהתחנות הללו מתקשרות עם חובבים בחוץ לארץ. אף שם של מפעיל לא מופיע.

הגליון הזה מעניין כל כך כי הוא משקף בצורה מופלאה את דימדומי השלטון הבריטי בארץ. חודש לפני סוף המנדט רבים כבר אינם חוששים לפעול בניגוד לתקנות השלטון הבריטי ולהפעיל תחנות שידור. כתב העת אינו חושש לתאר את הפעילות הזאת, לפרסם הוראות בניה למשדר (שהפעלתו עדיין אינה חוקית), ולפרסם תמונת שער של לוחם עברי נושא תת־מקלע. אבל איש אינו רוצה עדיין להיחשף בשמו.

מי הקצה את אותות הקריאה לתחנות המסודרות כביכול? כנראה לא הבריטים, שלא נתנו רשיונות חובבים לפני כן, וברור שלא שלטונות המדינה שעדיין לא קמה. הגיליון הבא ישפוך יותר אור על השאלה הזו.

אבל לפני שנעבור לחוברת הבאה, כדאי להסיר את האלמוניות מאנשי קול הירח. שמם לא התפרסם גם בחוברות הבאות של “טכניקה ומדע לנוער”, אבל לפחות אחד מהם נחשף (על ידי אחרים) ברבות הימים. אחד המקימים של קול הירח היה אותו פרויקה ביגון, שפרסם הוראות בניה למקלט בגליון השני. העובדה הזאת התפרסמה בשני הספדים, אחד שפרסם אורי דרומי בהארץ ואחד שפרסם שמעון וולפה ב-“הגל”. אורי דרומי ציטט חברים של ביגון שסיפרו שהוא היה בכיתה ה’ כאשר הקים את התחנה, אבל מכיון שביגון נולד ב-1932 ומכיון שלא סביר שהתחנה פעלה לפני 1947 (ובודאי שלא בסביבות 1943, כאשר ביגון היה בכיתה ה’), כנראה שזו טעות. מכל מקום, התחנה הופעלה על ידי בני נוער בני 15-16. וולפה מספר גם שאביו של ביגון היה מהנדס חשמל שתמך בתחביב הרדיו שלו, כך שבהחלט יתכן שהקמת התחנה הזו קיבלה סיוע מסויים ממבוגרים.

בגליון הבא, שיצא בתחילת אייר תש”ח (כלומר הובא לדפוס מעט לפני קום המדינה), סוף סוף נחשף אחד מהחובבים שהחלו לשדר. ראובן סוקולובסקי מצהיר במדור “מכתבים למערכת” שהוא בעל אות הקריאה ZC6AA ושהוא “חובב הרדיו העברי הראשון ובעל תחנת שדור לחובבים הראשונה בארץ”. כנראה שהתחושה בארץ בזמן שבו המכתב נכתב ופורסם, עוד לפני קודם המדינה, הוא שהבריטים כבר נעדרים לגמרי, ואפשר לא רק לשדר, אלא גם להיחשף, מה שרק חודש קודם נראה עדיין מסוכן.

במדור הרדיו דיויס מציג מגבר אודיו שמיועד להיות אפנן (modulator) עבור המשדר מהגליון הקודם. בכך מסתיים פרוייקט שהתפרס למעשה על שלושה גליונות: בראשון ספק הכח, בשני משדר מורס, ובשלישי אפנן AM שמסב את משדר המורס למשדר דיבור.

בגליון הזה מתברר מי מקצה כעת את אותות הקריאה לחובבים. גם בסוף מאמר הבניה של דיויס וגם במכתב של סוקולובסקי מצויין שחובב רדיו שרוצה באות קריאה מסודר צריך לפנות לשם כך לאגודת חובבי הרדיו (ומצויינת הכתובת, תא דואר 4099 בתל-אביב, ששימש את האגודה עוד שנים רבות). מזה אנו למדים שאותות הקריאה עם הקידומות ZC6 שצויינו בגליון הקודם חולקו על ידי אגודת חובבי הרדיו, לא על ידי גוף רישוי כמקובל. סוקולובסקי גם כותב “לצערי הרב אין בארצנו מוסד המטפל בענייני חובבי הרדיו”. גם מהמשפט הזה עולה ששום גוף ממשלתי לא העניק רשיונות או אותות קריאה, אלא אגודת חובבי הרדיו החליטה להסדיר את הדברים בעצמה. לאף אחד לא הייתה סבלנות לחכות שתקום המדינה ומוסדותיה, לא לנערים שהפעילו את תחנות הרדיו הפירטיות ולא למבוגרים שרצו לעסוק בחובבות רדיו. חוסר הסבלנות של כולם לא מנע מהמבוגרים לנזוף בנערים, כמובן. המכתב של סוקולובסקי מלא בנזיפות משעשעות לכל התחנות הפירטיות לבל ימשיכו בשידורים (“הננו מתרים בפעם האחרונה” וכיוצא בזה). אבל סוקולובסקי גם מסביר ברוח טובה מהי חובבות רדיו, שהיא אינה כוללת שידור בידורי לציבור הרחב, ושאגודת חובבי הרדיו מציעה הדרכה למי שיפנה אליה. ההתראות לא עזרו, ובהמשך נראה שתחנות פיראטיות של בני נוער המשיכו לשדר.

מהטקסט בגליון הזה ומהעובדה שבגליונות הקודמים אגודת החובבים התלוננה שוב ושוב על כך שאי אפשר לקבל רשיונות שידור עולה שהבריטים מעולם לא נתנו רשיונות כאלה ללא בריטים. אבל באוספים של כרטיסי קשר ישנים אפשר למצוא כמה כרטיסים מתחנות שאות הקריאה שלהם ZC6AA. אחד הוא מ-1939 מסרפנד (מחנה צבא בריטי, כיום צריפין), חתום על ידי חובב בשם Berkhouse. כרטיס מאפריל 1947 וכרטיס מיולי 1947 חתומים על ידי חתום על ידי בוב, חבר אגודת החובבים הבריטית RSGB, ומצויין עליהם Experimental Amateur Radio Station Palestine. עוד כרטיס  מדצמבר 1947 חתום R. Sokolovsky, Tel-Aviv, Israel, והכתובת היא אותו תא דואר 4099. ראובן סוקולובסקי נקרא גם בוב (ואחר כך שינה שמו לאביגור והשתמש באות הקריאה 4X4CJ), כך שכנראה גם שני הכרטיסים הראשונים מ-1947 נשלחו על ידו. באותו אוסף כרטיסים מופיע גם כרטיס שבו ג’ק ZC6AB מאשר קשר ממרץ 1948 ומשתמש גם הוא בתא דואר 4099; הכרטיס הזה נשלח כנראה על ידי יחזקאל (ג’ק) דיויס.

טוביה גרינגוז, שהכיר את סוקולובסקי ואת דיויס, סיפר לי שחובבי רדיו בריטים בפלשתינה הכירו את סוקולובסקי היטב עוד מלפני מלחמת העולם ושהוא שידר בידיעתם אבל בלי שהעניקו לו רשיון רשמי. הוא כנראה ניכס לעצמו את אות הקריאה ZC6AA והתחיל לשדר באביב 1947, ומאוחר יותר הצטרף אליו דיויס שניכס לעצמו את אות הקריאה ZC6AB. שניהם שירתו בצבא הבריטי בזמן המלחמה, ודיויס גם היה עבד בשירות הציבורי כמהנדס אלקטרוניקה בשדה התעופה בלוד, כך שהגיוני שהבריטים היו מוכנים להעלים עין מהפעילות הזו שלהם בסוף תקופת המנדט.

בכל מקרה, הקידומת ZC6 היתה חלק מהקצאת הקידומות של המושבות הבריטיות (ZC6 לפלשתינה, ZC1 לעבר הירדן, ו-ZC4 לקפריסין). הבריטים המשיכו להשתמש ולהקצות אותות קריאה תחת הקידומות הלו, כולל ZC6, גם אחרי הקמת מדינת ישראל, ואילו ישראל קיבלה את הקידומות 4X ו-4Z. חובבי הרדיו הישראלים עברו לאחר זמן לקידומת של ישראל. בכרטיס ששלח אלִי ZC6AO על כרטיס שמתעד קשר מאוקטובר 1948 הוא כבר מציין שאות הקריאה החדש שלו הוא 4X4AO. נראה גם שהקצאת אותות קריאה (ובמשתמע רשיונות שידור) על ידי אגודת חובבי הרדיו בתקופת המעבר לא מצאה חן כל כך בעיני רשויות המדינה כאשר אלה סוף סוף קמו, וחובבים שהיו פעילים מייד לאחר קום המדינה נאלצו כנראה לעבור בחינות בהמשך כדי לשמור על הרשיונות שלהם. הרשויות פעלו גם בשנים שלאחר קום המדינה לסגור את התחנות הפיראטיות של בני הנוער ששידרו מוסיקה ומלל.

בגליון העשירי הופיע מכתב של מפעילי תחנה פיראטית נוספת, מירושלים, “קול התלמיד העליז” שמתאר את זמני ותדרי השידור שלהם. תמונת השער היא של נער אוחז במכשיר קשר נייד, מכשיר שההוראות לבנייתו הופיעו במאמר מאת שלמה חביבי במדור הרדיו. מכשיר הקשר הזה הופעל כמובן על סוללות (שבתמונה נראות גדולות בהרבה מהמכשיר עצמו) והוא פעל בתדר של 60 מה”ץ בערך.

במדור הרדיו בגליון הבא (יוני 1948) אותו שלמה חביבי מפרסם וריאציה על מאמר המיקרופון תוצרת בית. הפעם ההתקן הוא מחט לפטיפון שבנויה בעיקר מאוזניה ישנה. בהמשך הגיליון מובאות הוראות לבניית מפתח מורס אוטומטי מעניין. אני לא חושב שמפתח המורס הזה מייצר מורס מדוייק במיוחד ואני לא חושב שקל כל כך להשתמש בו, אבל הרעיון בהחלט נחמד (ולמיטב ידיעתי מקורי). על המאמר הזה חתום “ש. י.”, כנראה העורך שלמה ירקוני. מכתב של הקורא ירמיהו יעקובי למערכת מתלונן שהוא מתקשה להבין את מאמרי הבנייה של מכשירי הרדיו. העורך עונה לו בסבלנות שפרטים נוספים היו הופכים את המאמרים למשעממים ושעליו ללמוד את תרשימי המעגלים יותר ביסודיות. המכתב הזה מאזן קצת את המכתבים הנלהבים שבהם קוראים מדווחים על בניה בהצלחה של מכשירי רדיו והתקנים אחרים לפי ההוראות שבכתב העת (כולל מכתב אחד כזה באותו גליון).

בגליון האחרון, מספר 12, אבינועם פילוסוף מסביר כיצד לבנות מקלט רגנרטיבי לגלים קצרים. במדור המכתבים למערכת אנו למדים על קבוצת בני נוער בירושלים שיסדו אגודת חובבי רדיו. בסוף החוברת מופיעה מודעה של ממש של קול הירח, “תחנת השידור של הנוער הארצישראלי המגויס”. המודעה מפרסמת שידורי מוסיקה ומלל כל שבת אחרי הצהריים.

אבל החלק המעניין ביותר של החוברת הזה הוא הודעת המערכת שמודפסת על הכריכה האחורית. המלחמה הגיעה ל-“טכניקה ומדע לנוער”. כל העורכים והמחברים גוייסו. העורך בפועל, שלמה ירקוני, והמאייר בני (בלי שם משפחה) הם טייסים שגויסו לחיל האויר. חובבי הרדיו והכתבים האחרים גוייסו גם הם. הלחימה, שהחלה ב-29 בנובמבר ונמשכה עוד שנה לאחר סגירת כתב העת, לא השפיעה עליו כל כך עד עכשיו. נוסף בו מדור טכני אודות כלי נשק, אבל פרט לכך הלחימה לא השתקפה בחוברות. גם בחוברת האחרונה וזו שלפניה הופיעו מכתבי קוראים שמתארים הצלחות וכשלונות בבניית מכשירים על פי הוראות בכתב העת, דיונים האם ראוי להוסיף מדור ספורט, ובקשה להוראות בנייה לטיסנים מסויימים. בני הנוער המשיכו בפעילויות שלהם, והמבוגרים המשיכו לתמוך באותן פעילויות, למשל על ידי פרסום החוברות הללו. תל-אביב לא הייתה “בועה” בחודשים הללו, ולחימה התקיימה בגבולות העיר. ובכל זאת כתב העת הזה שיקף יכולת לעסוק בענייני היומיום גם תחת לחימה. היכולת הזו נעלמה בקייץ 1948, כאשר כל הגברים הצעירים גוייסו למלחמה טוטאלית, “מלחמה גורלית שתקבע את עתידנו”, “כי מה טעם לעסקים … אם הניצחון לא יהיה בידנו, אם מדינתנו לא תקום”. כדאי לקרוא את ההודעה המרגשת הזו.


תגובות מעניינות שקיבלתי לאחר שהמאמר התפרסם (עם עריכה קלה):

אבנר דרורי כתב: אני טיפוס נוסטלגי במיוחד לתקופה בה יצא לאור “טכניקה ומדע לנוער”. קניתי כול חוברת ובסוף השנה כרכתי אותה לכרך הנמצא, עד היום, מתחת ליד. הייתי בן 12-13 ואני חושב שבניתי כמעט כול מכשיר שפורסם בעיתון. הגעתי אפילו לבניית המשדר שמתואר בחוברת מרץ 1948 עמוד 5. להגיד את האמת, ידעתי לבנות מכשירים כולל את עבודות הזיווד ובמיוחד את ההלחמות אבל, למרות הניסיון הרב שצברתי באותה תקופה, הייתי ממש טירון. שמעתי את המשדר ברדיו הביתי אבל לא שמעתי את הצפצופים המאפיינים שידור במורס. רק מאוחר יותר למדתי מה זה BFO… מאז עברו קרוב ל-65 שנים ואני עדיין ממשיך לבנות ולהלחים.

ערן אברבאנל כתב: אני זוכר את הימים ההם היטב. בשנת 1948 הייתי בן 13. ראובן סוקולובסקי (בוב אביגור) ז”ל הלא הוא 4X4CJ שהיה משדר מורס עם BUG ומתפאר שהוא משדר עם הרגל ללא שגיאות. עשה בימים ההם W.A.C עם משדר בן 10 וואט, השפופרת 6V6, הכל במורס. הוא אכן היה משדר נקי בקצב מהיר ממש הנאה צרופה למאזין. האחים קשיוף 4X4AG הצטיינו בבניה יפה ובציוד מעולה בבנייה עצמית 120 וואט לרבות מקלט המרלונד HQ129. ישראל אפשטיין 4X4AK היה משדר בסך הכל 50 וואט Narrow band F.M . עמי ארבר 4X4AN היה גר בכיכר דיזנגוף. ג’אק דייוויס 4X4CZ היה היחיד ששידר עם מגבר Class C (בימים ההם שידרו ב-.A.M) . עוד אחד שהיה משדר עם Bug ממש תאווה לאוזניים היה סיומה מונסטירסקי (לימים מנזרי) ז”ל 4X4BX שעבד בנמל התעופה לוד . הדבר שציין את כל החובבים באותה תקופה היה ציוד השידור בבנייה עצמית. המקלטים היו מתוצרת מסחרית וגם צבאית. הספקי השידור לא עלו בדרך כלל על 120 וואט. האנטנות היו בדרך כלל דייפול או Windom. כל חובבי הרדיו באותה תקופה היו בעלי ידע באלקטרוניקה ובמורס ומי שזכה ברשיון היה אכן ראוי להחזיק בו בכבוד. בשנת 1948 בניתי מקלט שפעל באמצעות גביש גלנה ואוזניות, ויותר מאוחר פרסמתי בטכניקה ומדע לנוער מאמר בעניין בניית מקלט רדיו טרנזיסטורי נייד עם אנטנה נשלפת.

יורם ארד כתב: אני קיבלתי כרך של חוברות אלה במתנה ממורה שלי,בכיתה ו, ב-1972, והן יצרו התלהבות ועניין אדיר. חובבות הרדיו שלי התחילה בגלל חוברות אלו ובניתי מספר מכשירים, כולל משדר עם 6v6, משופר עם ממסר שידור/קליטה ומד יג”ע פנימי… החוברות הללו בהחלט עוררו השראה ברוח החלוציות והחובבות..ממש כמו סם ממכר…

12 Responses to חובבות רדיו בתקופת קום המדינה:כתב העת טכניקה ומדע לנוער

  1. Israel lavee says:

    מעניין ביותר!
    האם יש אפשרות לקבל עותק של החוברות (סריקה כמובן) או להוסיפן לארכיון הגל באינטרנט?
    תודה

    ישראל לביא
    4x1uf

    • Sivan Toledo says:

      תודה ישראל. החוברות כבר זמינות כאן. פשוט תקליק על התמונות הקטנות של השער של כל גליון וזה יביא אותך לסריקה של כל הדפים בגליון שרלוונטיים לנושא הרדיו. יותר לא סרקתי בינתיים. אין לי שום התנגדות שהקבצים הללו יועלו גם לאתר האגודה, הם מתארים פרק בהקמה שלה והם בהחלט רלוונטיים

      סיון

      • יייוסף סקופל says:

        שמי סקופל יוסף אני יליד 1936 שירתתי 17 שנה בח א. גם אנ הייתי “שרוף” על טכניקה ומדע לנוער בניתי כמעט את רוב הבניות שמחתי מאד לראות את החוברות שסרקתה

  2. Benny Bedarshi says:

    סיוון
    תודה על הסריקה הנוסטלגית
    כבן גילו של אביך – אני יליד 1937 – קניתי ואספתי בשקדנות את החוברות וניסיתי כמיטב יכולתי לבנות טיסנים ועוד ולימים שירתתי בחיל האויר כאיש טכני בטייסות וכן במחלקה לתיכון אוירונאוטי ואפילו הכרתי את העורך בפועל, איש טייסתי שלמה ירקוני. אתי שירת ביחידה המהנדס אריה טולדו האם זהו אביך?
    הייתי שמח לראות, כמו עוד מידידי, את החוברות סרוקות בשלמותן!…
    נהגתי להאזין גם לכל תחנות החובבים הפיראטיות וגם לשידורי המחתרות.
    אחת התחנות הופעלה על ידי שכני הצעיר משה חביב שהיה מיודד עם יצחק נבון בן גילו ויום אחד שכח משה את המשדר פתוח ועל גלי האתר נשמעה שיחה בלאדינו שניהל אביו של משה עם זוגתו על הכביסה והכובסת… רס”ן משה חביב ז”ל, מייסדה של מפלגת רפ”י עם בן-גוריון פרס ונבון נהרג בגולן במלחמת ששת הימים.
    בני בדרשי

    • avkad says:

      אני אלי קדים לשעבר צינקין יליד 1930 בניתי והפעלתי את תחנת קול הירח, עבדתי תקופת זמן אצל דיוויס
      והשתתפתי בבניית מכשירי קשר להגנה ב-1947
      וגם כתבתי בטכנאי הצעיר עם שלמה ירקוני רב הכישורים וטייס ארקיע בהמשך

  3. יייוסף סקופל says:

    סיון טולדו שלום! שמי סקופל יוסף יליד 1936 שרתתי17 שנים בח א במקצוע חמ”מ והמשכתי 30 שנה במפעל סייקלון. גם אני הייתי “שרוף” על טכניקה ומדע לנוער בניתי את רב הבניות רוצה להודות לך על הנוסטלגיה אשמח מאד מאד אם תוכל להשלים את סריקת החוברות בתודה ובברכה יוסי סקופל

  4. (אלי קדים (צינקין says:

    אני אליהו צינקין – לאחר שקיבלתי דרכון שירות ב-1967הפכתי לאלי קדים
    אני בניתי את תחנת השידור קול הירח ויחד עם חברי הפעלנו אותה החל מ-1947
    יש בידי את כל פרסומי העיתונים מאז על התחנה ומכתבי המאזינים
    אם תיאותו לפרסמם אשמח לשלוח לכם

    • יוסף סקופל says:

      שלום רב שמחתי לקרא שיש בידך את כל ההסטוריה של טכניקה ומדע לנוער גם אני הייתי בין הקוראים והבונים למרות שהייתי אז בן 13 הייתי מאד שמח אם יכולתה לשלוח לי סריקה של החוברות {השלמהשל מה שכבר קיים בתודה מראש יוסף שמי סקופל יוסף

    • Yosimoo7 says:

      שלום אני יוסי מרגלית. יליד מאי 1937 . בוגר ביהס לדוגמא כמו פרויקט ביגון. ודרכינו הצטלבו בין 1968 ל 1984.
      הייתי מאזין נלהב של קול הירח . זאת בעזרת אבי אלכס מרגלית מהנדסרדיו בוגר מכללה בפריס שהיה מחלוצי הרדיו וניהל את נציגות RCA ברחוב נחלת בנימין 18 עם בעליה מנחם מנדל אביב אברמוביץ. בשנות יריד המזרח בקצה דיזינגוף היה אבי קרין התחנה ברישיון זמני קול תל אביב והפעילה עם מנחם אביב . הטכנאי הראשי שפעל עם אבי היה צבי דוידי אחיו של אהרון הידוע מהצנחנים

      אנו גרנו בוילה בן יהודה 170 תל אביב.
      יוסי מרגלית

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: